פרשת ויצא: יעקב אבינו, אדם! 

פרשת ויצא: יעקב אבינו, אדם! / מוטי לקסמן, תשע"ב

הברכה הראשונה בתפילת העמידה נפתחת במלים: "ב‏רו‏ך א‏ת‏ה ה', אלו‏הינו‏ ואל‏הי אבו‏תינו‏, אל‏הי א‏בר‏ה‏ם, אל‏הי יצח‏ק, ואל‏הי י‏עק‏ב". שלושת האבות מוזכרים כאן זה אחר זה לפי סדר הדורות, מהסב המייסד א‏בר‏ה‏ם לנכד י‏עק‏ב, אבי שנים עשר- השבטים.

האם תפקוד הנכד משקף את תכונות הסב?

פרשת השבוע מזמנת לנו לבחון את דמות הנכד י‏עק‏ב מיציאתו מביתו בכנען מפחד עשיו [א] ועד להתנהלותו חזרה לכנען כבעל משפחה ורכוש רב.

בסוף היום הראשון, בנתיב בריחתו של י‏עק‏ב מבאר שבע חרנה, מגיע הלילה והוא מתארגן לשינה: "וילן שם כי בא השמש" [ב].

בשינה הוא חוזה חלום: "ויחלם והנה סלם מצב ארצה וראשו מגיע השמימה והנה מלאכי אלהים עלים וירדים בו" [ג].

החלום מרעיש את י‏עק‏ב ולאחר פקיחת עיניו הוא מגיע להכרה אמונית: "אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי" [ד]. ההכרה מעורר בו תחושת קדושה, י‏עק‏ב קובע שם למקום, בית אל [ה].

לאחר הטקס האמוני הקצר, מסופר: "וידר יעקב נדר לאמר: אם יהיה אלהים עמדי ושמרני בדרך הזה אשר אנכי הולך ונתן לי לחם לאכל ובגד ללבש. ושבתי בשלום אל בית אבי והיה ה' לי לאלהים" [ו].

באמירה זו שני קשיים:

א. מועטות מאוד הן הדמויות שנודרות נדר בסיפורי התורה, גם בשאר המקרא.

הנודרים המוזכרים בשמם הם יעקב, יפתח, חנה אם שמואל, וגם עם ישראל, זה הכל!

אכן, מועטים הם הנודרים נדר, אבל נדרו יעקב חריג גם בקבוצה זו. עם ישראל  מבקש בנדר סיוע במלחמתו בכנעני בערד, ומבטיח הרס עריהם [ז]. יפתח מבקש סיוע במלחמתו בעמון [ח]. חנה מתפללת כדי להרות, ובנדרה היא מבטיחה את הילוד, שמואל, לשירות לה' [ט].

הנודרים שהוזכרו מבטיחים גמול לה' [י], רק יעקב מתנה את עצם האמונה בה'.

בכל מקרה, אין המלצה לידור נדר, אבל אם נדרת נדר עליך לקיימו [יא].

ב. נוסח הנדר של יעקב מתאר חוסר ביטחון והתניה של אמונה בקבלת שכר.

הקשיים מועצמים בהתחשב בחזיון החלומי בו יעקב מקבל הבטחה מפורטת מקול אלוהים עצמו: "והנה ה' נצב עליו, ויאמר: אני ה' אלהי אברהם אביך ואלהי יצחק הארץ אשר אתה שכב עליה לך אתננה ולזרעך. והיה זרעך כעפר הארץ ופרצת ימה וקדמה וצפנה ונגבה ונברכו בך כל משפחת האדמה ובזרעך. והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך והשבתיך אל האדמה הזאת כי לא אעזבך עד אשר אם עשיתי את אשר דברתי לך" [יב].

ובכל-זאת, יעקב נודר נדר שיש בו התניה של אמונתו רק אם יהיה מימוש של ההבטחות.

האם זה צריך להפתיענו?

פרשנים ערים לקושי ומציעים הסברים אחדים.

עצם הקושי מנוסח כך: "וכי היה עושה תנאי עם הקדוש ברוך הוא והא אמרינן אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס" [יג].

ולכן פרשנים אחדים אינם מבינים זאת כנדר ממש, למשל, "זהו לשון שבועה, כלומר כן יהיה אלהים עמדי וכן ישמרני" [יד].

אחרים מבינים זאת כהנחיה לעתיד, כדי שאנשים ידעו איך לפנות לעזרה בעת צרה [טו].

קשה לקבל הסברים אלה, כי המספר המקראי שם בפי יעקב תיאור האירוע כנדר, כאשר הוא מאיץ בנשותיו להיחפז ולעזוב את בית לבן ולנוע מערבה לכנען [טז].

כלמור יש כאן נדר, נדר שמתנה את האמונה באלוהים.

נחזור על השאלה, האם זה צריך להפתיענו?

האם צריך להפתיענו שיעקב פועל כאדם חסר ביטחון בסיסי?

לא, יעקב גדל בהרגשת השני, החלש [יז], ללא אהבת אב [יח], תחת הנחיה מפעילה של אמא דעתנית וחזקה [יט].

לדעתנו, יעקב מתואר כאן כדמות חסרת ביטחון בסיסי, שאינה מרוצה ממה שיש לה.

האם זה פגם?

אילו תיאורו של יעקב היה מתמצה בכך, לא היינו מבינים כיצד הוא מתואר כאחד מאבות האומה.

אבל, יעקב מתואר גם כבעל יזמה [כ] כמבקר חריף של מעשה לא מוסרי [כא], וגם כאב רגיש, אוהב וכואב [כב].

ובכן, איך ייתכן חוסר ביטחון בסיסי יחד עם גילוי יזמה וכוח?

לדעתנו, זו דוגמא נוספת לגדולת הסיפור המקראי.

המקרא מתאר בני אדם.

אדם הוא יצור מורכב מאוד, יש בו הצלחות, נסיקה מעלה, צמידות לאמת, זכויות, הישגים, תעוזה, שמחה, אבל גם הידרדרות מטה, הסתבכות בשקר, כישלונות, חולשות, פחד, חובות, כאב וצער.

זהו האדם, האדם הראוי.

אני פוחד מבני אדם שמאופיינים כבעלי דמות אחת בלבד, שעשויים קו אחד בלבד. הם מסוכנים כי הם אינם אנושיים.

יעקב מתואר כאדם, שילדותו השאירה בו "צלקות" אבל בבגרותו הוא ידע להתגבר על חולשות ולגלות מנהיגות ועמדה מוסרית.

אכן, דמות של בן-אדם במלא מובן המילה, ראוי למעמד של אחד האבות.

הבהרות ומראה מקום

א. "ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה" (בראשית כח, י).

ב. בראשית כח, יא.

ג. בראשית כח, יב.

ד. בראשית כח, טז.

ה. "ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה אין זה כי אם בית אלהים וזה שער השמים. וישכם יעקב בבקר ויקח את האבן אשר שם מראשתיו וישם אתה מצבה ויצק שמן על ראשה. ויקרא את שם המקום ההוא בית אל" (בראשית כח, יז?יט).

ו. בראשית כח, כ?כא.

ז. "וישמע הכנעני מלך ערד ישב הנגב כי בא ישראל דרך האתרים וילחם בישראל וישב ממנו שבי.

וידר ישראל נדר לה' ויאמר אם נתן תתן את העם הזה בידי והחרמתי את עריהם. וישמע ה' בקול ישראל ויתן את הכנעני ויחרם אתהם ואת עריהם ויקרא שם המקום חרמה" (במדבר כא, א?ג).

ח. "וידר יפתח נדר לה' ויאמר אם נתון תתן את בני עמון בידי. והיה היוצא אשר יצא מדלתי ביתי לקראתי בשובי בשלום מבני עמון והיה לה' והעליתהו עולה" (שופטים יא, ל?לא).

ברור שהתפתחות נדרו של יפתח מעוררת בעיות מוסר קשות, אבל, זה מחייב דיון נפרד.

ט. "ותקם חנה אחרי אכלה בשלה ואחרי שתה ועלי הכהן ישב על הכסא על מזוזת היכל ה'. והיא מרת נפש ותתפלל על ה' ובכה תבכה. ותדר נדר ותאמר ה' צבאות אם ראה תראה בעני אמתך וזכרתני ולא תשכח את אמתך ונתתה לאמתך זרע אנשים ונתתיו לה' כל ימי חייו ומורה לא יעלה על ראשו" (שמואל א א, ט?יא).

י. זה מתאים לדפוס הנדר הנפוץ במקרא, שמשמעו ציון תודה לה' על ידי זבח.

יא. "כי תדר נדר לה' אלהיך לא תאחר לשלמו כי דרש ידרשנו ה' אלהיך מעמך והיה בך חטא. וכי תחדל לנדר לא יהיה בך חטא" (דברים כג, כב?כג).

כך גם קהלת: "כאשר תדר נדר לאלהים אל תאחר לשלמו כי אין חפץ בכסילים את אשר תדר שלם. טוב אשר לא תדר משתדור ולא תשלם" (קהלת ה, ג?ד).

יב. בראשית כח, יג?טו.

יג. ר' חיים פלטיאל לבראשית כח, כ.

יד. ר' חיים פלטיאל לבראשית כח, כ; גם חזקוני, גם דעת זקנים.

טו. "מהו לאמר לאמר לדורות כדי שיהו נודרין בעת צרתן, יעקב פתח בנדר תחילה, לפיכך כל מי שנודר לא יהא תולה את הנדר אלא בו" (בראשית רבה (תיאודור-אלבק) פרשת ויצא פרשה ע), בעקדות מדרש זה גם חזקוני ורבנו בחיי טוענים כך.

טז. "ויאמר אלי מלאך האלהים בחלום יעקב ואמר הנני. ויאמר שא נא עיניך וראה כל העתדים העלים על הצאן עקדים נקדים וברדים כי ראיתי את כל אשר לבן עשה לך. אנכי האל בית אל אשר משחת שם מצבה אשר נדרת לי שם נדר עתה קום צא מן הארץ הזאת ושוב אל ארץ מולדתך" (בראשית לא, יא?יג).

יז. כך יעקב מנצל את חולשת אחיו ודורש את הבכורה בנזיד עדשים: "ויאמר עשו אל יעקב הלעיטני נא מן האדם האדם הזה כי עיף אנכי על כן קרא שמו אדום. ויאמר יעקב מכרה כיום את בכרתך לי. ויאמר עשו הנה אנכי הולך למות ולמה זה לי בכרה. ויאמר יעקב השבעה לי כיום וישבע לו וימכר את בכרתו ליעקב" (בראשית כה, ל?לג).

יח. "ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו" (בראשית כה, כח).

יט. "ורבקה אמרה אל יעקב בנה לאמר הנה שמעתי את אביך מדבר אל עשו אחיך לאמר. הביאה לי ציד ועשה לי מטעמים ואכלה ואברככה לפני ה' לפני מותי. ועתה בני שמע בקלי לאשר אני מצוה אתך" (בראשית כז, ו?ח).

כ. בהתייחסותו אל רחל, ובתפקודו בבית לבן.

כא. בגינויו הכפול את מעשה הטבח של בניו שמעון לוי בגברי שכם.

כב. ביחסו ליוסף ובכאבו המר על היעלמותו.